לפני שמחפשים אותו או אותה: מי אני כשאני בקשר
יש שאלה שרבים שואלים בלילה: "למה זה קורה לי שוב?" אותו סוג של בן זוג, אותה התרחקות, אותה תחושה שכשמתקרבים, משהו בתוכי נסגר.
כשמחפשים זוגיות, קל להסתכל החוצה: איפה פוגשים, מה לומר, איך להיראות. העבודה הפנימית מציעה תנועה אחרת. להסתכל פנימה, על מה שאני מביא איתי לקשר.
כל אחד מגיע עם היסטוריה. תמונות של מה שקשר "אמור" להיות, שנלמדו בבית. פחדים ישנים. וחלקים שונים בתוכי: אחד שרוצה קרבה, אחר שמפחד להיפגע, ואחר שמגן ומרחיק. כשאני מכיר אותם, אפשר לפעמים לבחור אחרת מהרגיל.
קונסטלציה משפחתית מוסיפה מבט רחב יותר: למשפחה שגדלתי בה, לנאמנויות שקטות, לדפוסים שעברו. לפעמים מתברר שדפוס שנראה "שלי" קשור לסיפור גדול יותר.
זו אינה נוסחה שמביאה אדם מסוים לחיים, וגם לא הבטחה. זו עבודה על הקשר עם עצמי, שהוא לרוב הבסיס לכל קשר אחר.
תרגיל קצר: מכתב לקשר שאני מחכה לו
קחו דף ועט, וכתבו בלי לחשוב יותר מדי. חמש דקות.
- "הקשר שאני רוצה הוא קשר שבו אני..." (מרגיש, יכול, מותר לי)
- "יש בי חשש שאם אתקרב..."
- "החלק בי שמפחד רוצה שתדעו ש..."
- "כדי לקבל אהבה, אפשר להתחיל בכך ש..."
קראו בקול, ושימו לב מה מרגש, מה מפתיע. אפשר לקחת את זה למפגש אישי, שבו נשב עם המילים האלה יחד.